התגלות במבט
שיחה על קול ויזואלי עם נורית ירדן (אמנית בתחום הצילום)
מנחה: אנה גלמן
על המשותף בין המבט של הצלם והמבט של הפסיכואנליטיקאי
אני מאד מודה לנורית שהגיעה, למרות שאין לה קול - שזה גם אובייקט חשוב, אבל יש לה את המבט ואת הצילומים שלה בשביל לדבר איתנו. אנו מודים לך, שמחים שבאת וסקרנים לשמוע.......ולראות
אז מה משותף למבט של האנליטיקאי והמבט של הצלם?
אתייחס לכך בכמה מישורים.
א) וולטר בנימין שעליו דיברנו בקשר להתגלות בשפה, אמר שאת כל הזיכרונות של ההיסטוריה אנו שומרים בצורת תמונות בתוך קופסה שגודלה כקופסת גפרורים. התמונות הללו כנראה גם מופיעות ברגעים של סכנת חיים, וברגעים אלה אנו מסכמים את חיינו דרך תמונות.
באנליזה אנחנו מפרקים את התמונות, מביטים בהן עם מבט אחר, ואז ההתגלות;
כל תמונה מחביאה בתוכה פרטים, סימנים וסודות, סיפורים ואמירות של רגעים מכוננים בחיים. כל תמונה עשויה מהממשי של מה שהיה, אך לא ניתן להיזכר בו, ביחד עם הדמיוני שהוספנו בשביל לזכור; כל תמונה מרכזת בתוכה את הגרעין של מי אנחנו, רישומים טראומטיים,כמו גם רישומים מהנים.
רק למבט של האנליטיקאי, אשר יודע לראות מעבר, האניגמה של הממשי תתגלה.
לראות, אם כך, מעבר למראית עין, מעבר לפרטים הויזואליים המשקרים של החלום המהווים פתח לאמת. המבט מעבר למראית העין מגלה את הנסתר, הנגטיב נעשה פוזיטיב.
כל תמונה היא באנליזה אוצר של מסמנים, סודות של דורות, אמת אניגמטית, סצינות של החיים אשר כולן, כמו הטבור של החלום, מובילות לסצינה הראשונית. מכיוון שאין מילים לומר אותה, ישנן תמונות.
התמונות שנצרבו בזיכרון האישי ההיסטורי ושומרות על הזהות הראשונית. זהו הארכיון של הזיכרונות
גם המבט של נורית, בדומה למבט של האנליטיקאי, הוא מבט אחר, שמדבר על מה שלא ניתן לומר.
והתמונה מסתכלת על מי שמביט בה. התמונות כולן מסתכלות עלינו, אם אנחנו מביטים בהן.
ב) למה המטפל לא מסתכל על האנליזנט באנליזה? דווקא בגלל זה, כי הוא צריך לראות מעבר. הוא צריך לראות עם העין השלישית שלו, מעבר לנראות.
פרויד אמר שהוא לא יכול לשאת את המבט של המטופלים שמסתכלים עליו כשהוא עובד כל כך הרבה שעות. גם זה. אבל לא רק זה.
בסרט של אנייס ורדה : "מקומות ואנשים", ורדה מפתיעה אותנו ביכולתה לראות מעבר למה שנראה, לעשות פיתוח של ה"יש" ולגעת ב"אין". היא מסתובבת (אולי הוא מסתובב) עם משקפיים שחורים, אי אפשר לראות את העיניים. למה? לפי דעתי, היא לא רוצה שיידעו לאן היא רואה, על מה היא שמה את העין, להביט בלי שהניבט ירגיש; היא (אולי הוא) פשוט מנסה להחליש את כוח המבט.
גם לאנליטיקאי לא נוח לו אם רואים אותו מביט. הוא שומע ורואה מעבר למה שמראים לו, הוא רואה לפעמים את מה שלא רצו להראות לו.
ג) המשקפיים השחורים מזכירים לי משפט שאמר לאקאן על האישה.
הוא דיבר על "הסיפוק של האישה אשר יודעת שמביטים בה, כל זמן שלא מראים לה זאת". זה עושה את ההבדל הקטן בין לפלרטט ובין להטריד מינית: לכבד את האינטימיות כשנותנים את המבט הארוטי.
לתת את המבט, תשוקת המבט.
מרלו פונטי כתב "כולנו ישויות תחת מבט".
המבט נותן אישור לקיומנו. אישור נרקיסיסטי במובן החיובי של המילה. מבט קטלני, שיכול למחוק את קיומנו מבחינה נרקיסיסטית, כשהאחר מפנה את מבטו מאיתנו.
כל אישה מכירה איך אפשר לגרום למצב רוח טוב כשקונים בגד, ומחפשים במראה את המבט, של מי? שרואה אותה דרך הראי.
הגוף מרגיש את תשוקת המבט של האחר שמסתכל על הדמות.
אי אפשר להאשים משהו במבט. אפשר לדרוש מהאישה להתכסות כולה כדי לשמור על הגבר המסכן, שלא יכול לשלוט במבטו.
לאקאן הפריד בין העין לבין המבט. הסלפי שמצלם כל דבר, אפילו תמונה במוזאון, זה בתחום העין עם מבט עיוור, כי הוא לא רואה את האור שבמישור אספקולרי התמונה שופכת עליו.
ישנו הקסם של המבט שגורם למי שמביטים בו להסתובב.
ואז המפגש או הפספוס....בגלל הפער, כי "אתה אף פעם לא רואה אותי מהמקום שאני רואה אותך", הפספוס שביחסי אהבה.
יש את העין הרע. יש עין של קנאה - מבט מריר, מבט של שלילה, ויש גם עין אטומה - של הילד האוטיסט המקשה כל כך על אמו.
ויש את העין האנוסה של הילד שלוקח אבן לפיו, מסתכל על אימו ישר בעיניים, כמו גונב את מבטה, ומתענג.
ויש "מבט-פוביה"- הפחד לפגוש מבט של זר ברחוב, או הפחד להצתלם, פחד של ילד בו טיפלתי אשר חשש כי גונבים לו את הדמות.
ויש את יהודית, ילדה מהגן בו הייתי גננת, מוטיסטית שלא דיברה, אך הסתכלה אליי בעיניים כמו כוכבים מלאי אור, ומעולם לא ביקשתי שתדבר...בשבילה - לתת קול היה הרבה יותר מסוכן מלתת מבט.
אסיים עם משפט שאמרה אנייס ורדה בראיון שעשו לה בארצות הברית בעקבות הסרט: "בגלל הכאוס וההרס שסובבים אותנו, כל מה שנשאר לנו הוא לשמור על עינינו פקוחות על מנת להביט ולגלות תמיד דברים חדשים בעולמנו".
נראה לי שנורית מתמקמת באותו המקום, במקום הטרנספרנסיאלי של מי שרוצה לראות ולדעת, ובגלל זה מראים לה, כי היא רואה עם המבט החופשי של אמן
אנה