על הזמן של הסובייקט ובפסיכואנליזה - תקצירי ההרצאות, 2023

על הזמן של הסובייקט ובפסיכואנליזה

תוכנית ההרצאות השנתית של פורום עוד – לאקאן, 2023

תקצירי ההרצאות

10.1 - האקט האנליטי הוא רגע, רגע של סיום

רגע של התרת הסבך שנוצר בצומת שבין הזמנים

"באין זמן" של הלא מודע כל הזמנים מתקיימים. העבר הוא הווה והפירוש ממקם את העבר בזמן של "היה היה פעם", למען ה "אהיה אשר אהיה" של הסובייקט המתגלה תחת המסמנים כמשתוקק לחזרה, אבל אחרת.

זמן אנליזה מתרחש על יד זמן מציאות ולפעמים חציית הגבול אינה פשוטה; זמן רגרסיבי על יד זמן פרוגרסיבי, זמן חלום על יד זמן תפקוד.

ההצלחה היא בעת סליחה. כבר לא מקווים לשנות את העבר, כבר אין געגוע לעבר טוב יותר, ואז מתפנים לרגע המשיחי הקונטינגנטי של המזל. האפשרי.

מרצה: אנה גלמן, פסיכואנליטיקאית לאקאנינית, חברת האקול של השדה הלאקאניאני הבינלאומי

14.2 – לאקאן, הזמן הלוגי (1945), וסמינר "עוד" (1972-73)

במשפטי הפתיחה של הטקסט על הזמן הלוגי ב"Ecrits" לאקאן כותב שהוא "ממקם אותו כאן, בין הלפני-כן והאחרי-כן" ומאחל לטקסט "להשמיע עצמו שוב בצליל הנכון" למרות ש"האחרי-כן יצטרך להמתין בינתיים בחדר אחוריעל מנת שהלפני-כן יזכה להתמקם".

כמעט 30 שנים אחרי-כן, בסמינר –"עוד", באופן מפתיע מאד, לאקאן בוחר דווקא בטקסט המוקדם מאד שלו, הטקסט על הזמן הלוגי של הסובייקט, מתוך מגוון הטקסטים של ה-"Ecrits", בתור הוכחה שהאוריינטציה הפסיכואנליטית שלו מצטיינת, אף מהתקופה המוקדמת ביותר. ההפתעה מבחירה זו מתגברת כאשר מגלים שפסיכואנליטיקאים החוקרים את לאקאן המאוחר, ביניהם קולט סולר, סבורים לא פעם שסמינר "עוד"מסמן תפנית בהוראתו של לאקאן, בה הוא חש צורך להרחיק את עצמו מחלק מההמשגות הכי חשובות שלו, או לפחות להרחיבן לכיוונים חדשים, וזאת בעקבות המקום המרכזי שהממד הממשי הולך ותופס בקליניקה הפסיכואנליטית שלו. אז מדוע בוחר לאקאן לציין לטובה דווקא את האוריינטציה של ההמשגות בטקסט על הזמן הלוגי בתקופה זו של התחדשות ההמשגות, ואף התרחקות מאופן ההבנה הראשוני שלו של התגליות הפרוידיאניות, הבנה שהושפעה לא מעט מהסטרוקטורליזם? מה הוא מצא בטקסט המוקדם מאד הזה שכתב כפסיכואנליטיקאי צעיר בתגובה לחידה ששמע בחוג של קולגות; ומה התגלה ללאקאן בשובו אל הטקסט המוקדם שהוכיח את נכונותה של האוריינטציה המאוחרת שלו, כלומר ההחלטה להפחית במקומו של הסדר הסמלי בקליניקה הלאקאניינית לטובת מקום הממשי וההתענגות? כיצד הקריאה המחודשת של טקסט מאד ישן שלו הצליחה להרשים ולספק אותו, אחרי 26 השנים של קליניקה וחקירה פסיכואנליטית כה מתקדמות?

נטען שישנן השלכות של הזמן הלוגי על המשגת ההעברה הפסיכואנליטית ועל מקום הוודאות והאקט, ונראה שבתוך סמינר "עוד" לאקאן חוזר אל רגע "לוגי" עתיק והיסטורי אף יותר, ועושה בו שינוי מרתק. הוא חוזר אל הריבוע הלוגי הקלאסי של אריסטו, שמספר הוגים חשובים שכתבו מחדש עם דגשים חשובים שונים. לסדרה זו של ריבועים לוגיים הנכתבת במהלך מאות השנים מאז אריסטו, לאקאן מוסיף ריבוע "לוגי" חדש, ריבוע טמפורלי, וכותב בעזרת המשגה זו את הפונקציות המיניות של נשיות ב סמינר "עוד".

אלא שהזמן בריבוע חדש זה לא נותר אחיד, מפסיק להיות זמן כרונולוגי, והופך לזמן אפיסטמולוגי, הזמן הנחוץ לדעת. אחרי סמינר "עוד", והחל מכניסת מושג הזמן הלוגי-שאינו-לוגי (קולט סולר), ממד הזמן בפסיכואנליזה אינו יכול לעולם לחזור להיות זמן סטנדרטי. הוא מתנגד לכל סטנדרטיזציה. כדי לפתח את הנקודות שציינתי במבוא זה, אצא משאלה ומתהייה אישית. השאלה היא של ז'אק-אלן מילר "מדוע לאקאן קורא לזמן הלוגי סופיזם חדש? יותר ברור מדוע מדובר כאן בסופיזם, אבל האם יש בו חידוש?" והתהייה האישית שלי היא: מה הסטטוס של הפונקציות של המיניות הגברית והנשית בסמינר "עוד" של לאקאן לאור הקביעה שלו שלא ניתן לכתוב את היחס המיני ואת המיניות הנשית בפרט?

Texts

Lacan, Logical time and the assertion of anticipated certainty

Lacan, Seminar XX. Encore

Colette Soler, Le temps, pas logique

J-A Miller, Les Us de Laps

J-A Miller, 1,2,3,4

מרצה: רבקה ורשבסקי

11.3 – Function and Use of Time in Psychoanalysis

When the subject act, he becomes an agent of time.

Our human condition is to be trapped in a trinity of space and time: between the Real, the Symbolic and the Imaginary, and between an articulation of temporalities, past present and future. Our nodal knot is also a knot of time, without which we risk getting lost.

The parletre must be able to link this three temporal categories in order to know where he stands.

Lecturer: Dr. Bernard Nominé

28.3 - על מרחב הזמן של הקול האנושי

הקול האנושי קדם לכל שפה אנושית

הקול האנושי הוא סימן חיים ראשון שמשמיע התינוק

הקול האנושי הוא חומר פלסטי ממנו מפיק האדם צלילים

הקול האנושי מאפשר לאדם לצאת מגבולות עצמו ולהתקשר עם האחר

הקול האנושי לובש על עצמו בגיל הילדות את השפה האנושית אשר מעצבת אותו (ומגבילה אותו) על פי חוקים מוגדרים וקבועים

הקול האנושי המופשט חומק את חוקי השפה המדוברת רק לעיתים נדירות בעת בכי, צחוק יללה או המהום

בהרצאה נעסוק במרחב הזמן של הקול האנושי כאשר הוא לבוש בשפה וכשהוא מופשט מהשפה. הקול האנושי הוא חומר גלם ממנו מופקים הדיבור והשירה: Singing voice / speaking voice. נעסוק בגבולות ובמגבלות הדיבור והשירה, כאשר מוטיב הזמן בקול יהווה את הציר המרכזי הקושר ומבדיל בין שתי צורות תקשורת אילו.

מרצה: רות סגן כהן

2.5 - על אהבה וזמן

מה הקשר בין אהבה, זמן וחלוף? האם לאהבה יש זמניות מסוג מיוחד? האם היא פותחת פרספקטיבה קיומית שיכולה ללמד אותנו על מהותו של הזמן והחלוף? מה מיוחד במצב ההתאהבות שמקרב אותו אל רחש זרימת הזמן, ומה מלמדת קירבה זו של הסובייקט המאוהב/ת על טבעו של הזמן? מה ההשלכות של שיעור זה על מה שלוס איריגראי, פסיכואנליטיקאית ופמיניסטית מכנה, ״אתיקה של ההבדל המיני״?

טקסטים שיעמדו ברקע הדיון שלנו בשאלות אלה, ושבחלקם נקרא יחד, הם:

אפלטון, ״נאום דיוטימה״, המשתה

זיגמונד פרויד, ״על החלוף״

עמנואל לוינס, ״הפנומנולוגיה של ארוס״ (מתוך כוליות ואינסוף)

ג׳וליה קריסטבה ״פרויד ואהבה: טיפול ואי נחת״ (מתוך סיפורי אהבה)

לוס איריגארי, “An Ethics of Sexual Difference”

מרצה: פרופ' חגי כנען, החוג לפילוסופיה, אוניברסיטת תל אביב

6.6 - החיים כציור

רומן אופלקה (1931-2011) היה אמן קונספטואלי פולני שחי בצרפת.

ב - 1965 אופלקה התחיל סידרה של ציור-כתיבה שהיוותה הליך יצירתי יוצא מן הכלל בין הגוף והנפש.

החיים כציור - סיבה קיומית לנוכחותו ולהווייתו כאמן אל מול השאלה של המשך העשייה בשדה האמנות.

אני מבקשת לדבר אתכם על התוכנית המושגית של עבודתו; על הרעיון ועל הטכניקה כביטוי לטראומות שעבר בתקופת ילדותו בפולין.

הפרויקט תוכנן כסדרה של עבודות בהן נכתבו מספרים עוקבים בלבן על גבי רקע שחור. בשנת 1972 החליט האמן להבהיר את הרקע השחור באחוז אחד של לבן בכל אחד מהציורים וכך, בהדרגה, להמשיך לאורך כל חייו, עד ליום מותו, בו הציור יהיה לבן על גבי לבן, עד לרגע היעלמו.

אופלקה הוסיף תיעוד באמצעות צילום דיוקן עצמי בסוף כל יום עבודה, וקריאה של המספרים בקול בשפה הפולנית. כל ציור מהווה פרט מתוך סך ציורים בלתי ידוע מראש של יצירה אחת. כל ציור, הסתיים תמיד במספר מקרי, כשהמשך כתיבת הרצף עבר לפרט הבא, עד לאין סוף.

דומה שעצם הכיוון קדימה, באמצעות תנועת הכתיבה של המספרים, גרם לו לעונג ונתן לו כוח להמשיך לחיות.

בעבודתו, הקרויה "רומן אופלקה, 1965, מאחת ועד אינסוף", הוא השאיר לנו את האמת הייחודית שלו: הזמן ביצירה והזמן בהיעלמות; להיות בו זמנית חי, ותמיד מול המוות; עדות למשך הזמן המתקדם אל הנצח.

מרצה: תרצה אולמן

On time - 4.7 להיות בזמן

הזמן הוא אובייקט לוגי חמקמק, אומר הפסיכואנליטיקאי ברנאר נומינה.

תפיסת הזמן אצל הסובייקט קשורה לאֶפקטים המגיעים מהממשי, אפקטים שעוטפים את ההוויה כולה. הוויית הסובייקט שוכנת בתוך קשירה טופולוגית (בורומאית) של הסמלי, הממשי והדמיוני, והיא כוללת את ממד הזמן. העבר ההווה והעתיד קשורים באופן ייחודי אצל כל סובייקט. הזמן סובייקטיבי: קיים פער בין הזמן של השעון האוניברסלי לאיך שכל אחד מאתנו תופס וחש את הזמן "שלו".

ההרצאה תתמקד באפיון ממד הזמן בקשירה של המבנים הקליניים הנוירוטיים (המבנה האובססיבי וההיסטרי). אגע בביטוי של אפיונים אלו ואיך הדברים קשורים ליכולת 'להיות בזמן'. אתייחס גם לקשר של הסובייקט עם הזמן במצבים של שיבוש בקשירה הטופולוגית, כמו למשל במצבים של מַעבר לְאקט, כשהסובייקט נופל מחוץ לזמן.

מרצה: דקלה ברוידא (פיינשטיין), פסיכולוגית קלינית, חברת פורום עוד - encore