פנים אחרות: סיפור על אהבה במבט שני
או
על אין יחס מיני
מאת אנה גלמן
בכישרון אומנותי ובעומק חזותי, הגישה לנו הבמאית אנה בניאל קולא"ז של מבטים, הנאה מטקסט פיוטי של עגנון ומילה פועלת על הבמה; השחקנים מתנועעים ומתבוננים, והקהל רואה איך "עיניה הקיפו את לבו".
המבט הוא אחד מהאובייקטים של הדחף שבעזרתו אנחנו פוגשים את האחר והוא פוגש אותנו. המבט הוא מתווך משמעותי בין שניים, ואם הוא חסר, אם משהו לא מסכים למסור לנו את מבטו, אז יש סכנה של ממש לסובייקט וליחס עד כדי "אין יחס".
מבט אחד מספיק כדי למלא את הלב בשמחה, ומבט כועס אחד שווה גזר דין מוות למי שמצפה לאהבה. לראות את מה שאסור היה לראות יכול לגרום לרגשות אשמה, ולראות את המבט של האהוב פונה לעבר אישה אחרת יכול לחולל קנאה.
לפתע שני אנשים עייפים ומיואשים , שלא ראו זה את זה מזה זמן , מתחברים ? הם מגלים "עם עיניים מבינות" את הפנים האחרות של השני ובו בזמן את "הפנים" החי וקיים אצל כל אחד מהם.
למה הפרידה אפשרה את הקסם?
אולי רק ברגע הקצה של האובדן והנפילה לאין רואים שוב, מדמיינים שוב ונאחזים ביש? איזה יש? היש שחסר ושבאופן אגלמתי, במראית עין, בהבזק, היה נדמה לו שהוא ראה אצלה, והוא לא ידע מה זה כי זה אניגמתי.
למה מתרחש אובדן התשוקה?.
לאקאן פיתח את המושג אוביקט פטיט א, סיבה לתשוקה, שמניע את החיפוש בחוץ, במציאות, אחרי אובייקטים שהם מטרה , אובייקטים שמוטענים על ידי הליבידו והפנטסמה של כל אחד. הסובייקט מרגיש שמצא אצל השני את ההזדמנות לתת את מה שאין לו לאחר שציפה ממנו שיהיה לו
אבל אין יחס מיני, כל קשר הוא תמיד יחסי, ואולי זה מה שמביא לייאוש, לאכזבה ולעוורון? לא רואים וכל אחד מתמסר לאהבה עצמית , לא משתוקק יותר ומסתגר בתוך בועה נרקיסיסטית.
לפעמים אנו עוורים כלפי מה שיש לנו כי הוא שלנו עד שמופיע השלישי, ואיתו מופיע הערך המוסף של מה שיכול להילקח .אולי זה משום שביום יום האחרים שאיתנו קשורים להווייתינו ולהישרדותינו במידה כה רבה שאנו כבר לא רואים אותם כאובייקט של תשוקה? .
אבל פתאום המבט חוזר למשחק. הוא מביט בה ופוגש את מבטה שלה ואז הסיגרתה נזרקת. העישון, ההתענגות הבודדת הופכת למאוסה:" ...בא ריח השדה והסיר תאוות העישון מלבו......בא ריח (של טוני) אליו ובאה רוח טובה".
בדידות נרקיסיסטית נפוצה בקרבנו. לבדו, בודד בתוך בור ההתענגות האוטיסטית של העישון והדאגות העסקיות, הוא ראה בלי לראות , הביט ללא תשוקה, הביט ולא ראה, זר לעצמו.
" כל אדם והעונג שלו- העונג שלי זה עישון ועונג שלה ממקום אחר...".
בחיים כמו בסיפור בשל עודף ההיצע של התענגויות אוטיסטיות אנשים רבים חיים אחד ליד השני, עסוקים בעצמם , בודדים אבל מלאים מעצמם .
אבל ברגע האחרון, כשהפרידה נרשמה בסמלי כגט, ברגע הזה כל אחד בבדידותו מגלה ....".הביט בה וראה אותה כדרך שלא הביט בה ולא ראה אותה ימים הרבה......", ועכשיו כשכל אחד הוא בודד ושוכן בפנטזמה הסובייקטיבית שלו, התשוקה מתעוררת, יש משהו אצלה שחסר לו....
אין יחס מיני: הסובייקטים שמנסים להתאחד לא יצליחו, כל אחד בתשוקתו. אבל זו לא סיבה להפסיק להשתוקק לאחר; לנסות את המרחק המיטיב , המאפשר מבט, מרחק שאיננו קרוב מדי עד כדי ניכוס האובייקט ואיננו רחוק מדי עד כדי הפיכת האובייקט לזר.
ובקשר לטוני, הפמיניזם יכול לקום על הרגליים ולמחות. האם היא תוכל להתקיים ללא גבר? טוני שואלת, האם יכולה היא להיות לבדה? היא חייבת להיות אוביקט התשוקה של מישהו,אובייקט מחובר. טוני מגלמת את העמדה של האישה, לפחות בתקופתו של עגנון, אישה שהיא אהובה, מלאכית בצעירותה, ואישה אהובה בבגרותה, וזהו אומר של פרויד .
אנחנו, הקהל כמו שני הגברים שעוזבים מופתעים, לא מבינים מה קרה כאן, מהי האינטימיות המפתיעה הזו שנולדה מחדש באופן פתאומי ?
קולט סולר דיברה איתנו על ההבדל שבין לשרת את הטובין, הGOODS , לטפל בעסקים במקום באתיקה של התשוקה ובמקום ללכת עם הערך עד הסוף , הערך הסינגולארי של התשוקה האישית. צריך אומץ כדי ללכת עם התשוקה עד הסוף ולהמשיך לחפש אצל האחר, לא לוותר, על אף ש"אין יחס מיני"
אנה גלמן