מה היא התרומה של תאוריית הקשרים בקליניקה הלאקאניינית ?
ד״ר מוריאל שמלה, פסיכואנליטיקאית, פסיכיאטרית המנהלת מרפאת-חוץ בבי״ח לחולי-נפש באוברויליאר בפריז, פסיכואנליטיקאית חברת אקול בפורום הבינלאומי של השדה הלאקאניאני.
בשנות השבעים לאקאן מכניס להוראתו את הקשרים הבורומאים בסמינר- "Ou Pire"
הוא מפתח את הקשרים בסמינרים RSI ו- Joyce.
למפנה זה שלוש תוצאות:
1- לשלושת הסדרים יש אותה חשיבות
2- יש הגדרה חדשה לסמלי, לדימיוני ולממשי
3- במקום לדבר על הסובייקט, לאקאן מציג את ה- parletre.
נדבר על ההגדרות החדשות :
הסמלי-
עד השנים האלה, הסמלי היה מוגדר כשרשרת המסמנים, בנוי על פי המטאפורה והמטונימיה. בשרשרת זו, הדימיוני והסמלי קשורים, אך הקשר עם הממשי אינו בהיר דיו.
בשלב זה מציג לאקאן חידוש ואומר, שהסמלי אינו בנוי תמיד כשרשרת.
ניתן למצוא את המסמנים בשרשרת, אך הם יכולים גם להופיע כבדידים, בערמות, מה שהוא מכנה ״Les Uns", כלומר, ללא קשר, כמו גרגרי חול: אלה המסמנים של הללשון, (lalangue).
הדימיוני-
לדימיוני מקום פשוט יותר בתאוריה המאוחרת. הוא הדימיוני של ״שלב המראה״, כלומר של צורת הגוף.
הממשי -
עד שנים אלה, מוגדר הממשי כבלתי ניתן לחשיבה, או למתן משמעות. מחוץ לסמלי ולדימיוני.
בשנות השבעים, הממשי הופך להיות השדה של החי ושל ההתענגות.
לאקאן מגלה, בשנים אלה, את הקשרים הבורומאים, המבוססים על מודל הטבעות, שמופיעות על הדגל של האיים הבורומאים.
הייחוד של טבעות אלה הוא, שהן נקשרות, בצורה מיוחדת: אם חותכים אחת משלוש הטבעות, הן הופכות חופשיות ונפרדות.
לאקאן משתמש בקשר הזה לייצג את שלושת הסדרים: הממשי, הסמלי והדימיוני.
הסובייקט כבר אינו סובייקט המיוצג על ידי שרשרת המסמנים, אלא ה-parletre, המורכב משלושת הסדרים הללו.
לאקאן שואל את עצמו, איך ניתן להתאים את המודל התיאורטי הזה לתיאוריה של פרויד, ומוסיף כי לפי פרויד, שלושת הסדרים אינם קשורים אחד לשני. הם רק מונחים אחד על השני.
אפשר לומר, כי הקשר ביניהם נוצר על ידי טבעת רביעית אצל הנוירוטים.
לאקאן מכנה את הטבעת הרביעית- ״המציאות הפסיכית״, היא גם תסביך אדיפוס של פרויד, וזה מצביע גם על מעורבות האב, אצל לאקאן.
כל התהליך הזה, מוביל את לאקאן לשאול את עצמו בסמינר-RSI על נחיצותה של טבעת רביעית, הקשורה לתפקיד האב,כדי שהמבנה של ה-parletre יהיה יציב.
לבסוף לאקאן מסכם, שיש טבעת רביעית, שאצל הנוירוטים היא תוצאה של התערבות האב, אך יש אנשים המסוגלים לבנות מבנה יציב על ידי טבעת רביעית שונה: טבעת רביעית כתחליף להתערבות האב הוא קורא בסמינר-RSI, הטבעת אשר מוצאים בזוג עם הסמלי, ומכנה אותה אצל הנוירוטים – symptom…..
אך בסמינר ״Le Sinthome",הוא גם מכנה אותה sinthome..
קולט סולר מבדילה בספריה בין סימפטום לסינטום בצורה בהירה.
מה התועלת בקשרים?
התועלת בקשרים, באה לידי ביטוי באופן השימוש בהם בקליניקה.
חפשתי את הרגעים בהם לאקאן מדבר על הקליניקה עם הקשרים, וכך אף גיליתי, שדיבר פעמיים על ״מחלת המנטליות״,בסמינר ה-23 ״Le Sinthome" וכן בעת ראיון חולה בבית-חולים St.Anne.
שני האירועים התרחשו באותה תקופה, ב-1976.
ראשית, אראה לכם כיצד ניתן להציג מחלה זאת עם הקשרים, כך אפשר לראות מה יכול היה להיות עבור ג׳ויס, במידה ולא היה מוצא את האגו המיוחד שלו.
בטרם אמשיך, אעביר את ההגדרות של ה-EGO ושל המנטליות, על מנת שניתן יהיה להבין
איך זה נראה במקרים הקליניים.
״המנטליות״ :-
המנטליות ב ״Le Sinthome" היא אצל אנשים אשר אצלם הקשר מתקיים. כלומר, אצל נוירוטים הוא קשור. זה בא לידי ביטוי בהרגשת אהבה שחש ה-parletre כלפי הגוף שלו, שהללשון נתן לו.
רגש זה הוא המקור של הדימיוני ושל הנרקסיזם, לאקאן משחק עם הביטוי, ואומר שה-parletre סוגד לגופו.
ההשקעה שלנו בגוף, יחד עם הרגשות שמתלווים לכך, היא מקור של היכולת שלנו להרגיש אפקטים- רגשות שונים בקשר עם האחר (הקטן) של היחס הספקולרי-
- אמפטיה אבל גם שנאה; התעניינות;יכולת לחלוק משמעויות משותפות; שכל ישר.
אם הדימיוני אינו קשור לשתי הטבעות האחרות, כלומר מופרד מהן, לא תהיה אפשרות להרגשת אהבת הגוף להיבנות.
מחלת המנטליות, כמו שקולט סולר מתארת בספרה האחרון, Lacan{ lecteur de Joyce: (עמוד38)
״מחלת המנטליות, באופן שלאקאן איבחן אותה, מחלה של משמעות רופפת בדימיוני חופשי, ללא גוף, לא מעוגנת לממשי אחד״.
ההגדרה של אגו, קשורה למנטליות: ל- parletre, יש מושג של עצמו כגוף, בזכות האהבה שהוא חש כלפי גופו, לזה קוראים למעשה, אגו.
לאקאן: ״כי למושג של עצמו כגוף, יש לו משקל. זה בדיוק מה שמכנים אגו.״
איפה האגו נמצא בקשרים?
אצל הנוירוטי, אשר המבנה שלו מורכב מארבע טבעות, האגו נמצא בדימיוני.
זהו מושג עצמו כגוף, גוף שיש לו, שהוא קיבל כאשר מסמנים של הללשון נכתבו בתוכו.
מדוע נראה לי מעניין להגדיר את מחלת המנטליות והאגו?
הגדרה של מחלת המנטליות והאגו, ממחישים את ההבדל בין ג׳ויס והמטופלת בבית-חולים St. Anne.
גברת Brigitte התקבלה על ידי לאקאן לראיון חולה בבית החולים St. Anne
השיח שלה היה בלתי קוהרנטי, לא הגיוני, היא מתארת עולם בו דבר אינו בטוח. הרופאים מזויפים, חולים גם מזויפים, אין משמעות לדבר. אם בתחילת תשובותיה ניתן למצוא מעט משמעות, הרי שבהמשך היא מאבדת אותה לחלוטין.
עם זאת, המטופלת מותאמת יחסית למציאות. זה ההבדל הגדול בינה לסכיזופרנים.
היא אינה מפסיקה לדבר, ומספרת על פיסות חיים שלה, כאילו היא אינה מרגישה כלום :במקרה היא הייתה בהריון, לא ברור לה לגמרי איך זה קרה, אבל מה שבולט, שאינה מרגישה דבר כלפי בנה:״ הבן שלי, לא איכפת לי״.
מן הלידה אינה זוכרת כלום, רק שהייתה מאוהבת במיילדת.
היא מדברת הרבה על הבגדים. הבגדים נראים כפתרון, שהיא מצאה על מנת לעטוף את הגוף, שאין לה. היא מבטאה את משאלתה -״ הייתי רוצה לחיות כבגד״.
היא חושבת, שהיא ראתה אישה הלובשת חזייה שלה , וטוענת שאישה זו, לקחה ממנה את זהותה.
לאקאן מתעניין בפציינטית זאת, ולאחר הראיון עימה, הוא משתמש באבחנה של קרפלין : פראפרניה- Paraphrenia ומוסיף ואומר - ״Paraphrénie imaginative״ , זו המחלה הנפשית par excellence .
לאחר הראיון, מסביר Czermac, שהיא מציגה זהויות משתנות לכל בן אדם החולף בדרכה.
לאקאן מפרש : ״אין לה מושג לגוף שיש לה לשים מתחת לחולצה שלה. " יש לה יחסים רק עם בגדים.״
הסטודנטית אשר רושם את הדוח מהניתוח של לאקאן, רושם כך את דבריו-״ אין כל היגיון בדיבורים שלה, אין משמעות״; ״ אפשר לומר שיש לה דימיוני ללא -MOI,
ה- MOI , ככל- בו של זהויות, חסר לה״.
לאקאן מוסיף גם התייחסות חשובה למטופלת זו: ״היא שייכת למשוגעים הנורמליים אשר בסביבתנו. הכל יכול לקרות, הכל פתוח, היא יכולה להתגבש למחלת נפש מאד טיפוסית, היא גם יכולה למצוא מקום״.
זאת אומרת, שלפי לאקאן, המחלה בה הדימיוני אינו קשור,זו צורה המשקפת מומנט מסוים, והיא יכולה להתפתח לצורות שונות.
אני מציעה להתבונן על המחלה הזו, כמחלת צומת.